הסוד של חג פורים

פורים הוא אחד החגים היותר מיוחדים שנקבעו בהסטוריה של עם ישראל. הוא חג שלא מוזכר בתורה, אלא נקבע בעקבות נס שהתרחש בזמן שעם ישראל היה נתון בגלות פרס ומדי. הגלות מאופיינת כזמן של חושך וסכנה קיומית לעם היהודי, סיפור חג הפורים מבטא את הסכנה: המן הרשע רצה להשמיד את העם היהודי בכל ארצות הממלכה. המנהגים של חג הפורים מאפיינים את גילוי הנס ומגלים את עוצמת האור בתוך שיא החושך. מאמר זה יעסוק בסוד של המנהג המוזר ביותר בפורים – שתית יין עד אובדן הדעת וההיגיון.

אחד ממנהגי הפורים מחייב את האדם לשתות יין עד מצב של שכרות ואובדן חושים, כמו שכתוב במסכת מגילה: “אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”. בפורים אדם מצווה לשבש את דעתו במכוון. עליו להגיע למצב שהוא לא מבדיל בין האדם הצדיק שבזכותו ניצל עם ישראל, לבין המן הרשע שרצה לרצוח את כולם. חכמת הקבלה מגלה את משמעות המנהג והחכמים מפרשים שהציווי לשתות עד שוכרה בפורים הוא בפרט עם יין. בעצם כל משקה אחר אינו מקיים את ההלכה של פורים פרט ליין. את היין מכינים מענבים שגדלים על עצי הגפן. הסוד של שתית היין הוא דוקא בעץ עצמו. האיזכור הראשון לעץ בתורה נמצא בספר בראשית פרק ב’ פסוק ט’:

“ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע”

אחד הפירושים מסביר שהתורה לא מדברת על שני עצים נפרדים, אלא שמדובר בעץ אחד בעל שתי תכונות שונות. מצד אחד הוא עץ של חיים ומצד שני הוא יכול להיות עץ הדעת שבו מעורבבים יחד הטוב והרע. עץ החיים ועץ הדעת מסמלים גם שני מצבי תודעה שהאדם יכול להתחבר אליהם ולחיות דרכם. מצב תודעה אחד יוביל אותו לתחושה בטוחה של חיים. החיבור לעץ החיים משמעותו חיבור לספירת כתר היא הספירה העליונה ביותר בעץ החיים. הכתר מסמלת אמונה מעל לדעת ולהיגיון, אמונה ואחיזה בטוב גם במצבי החושך והבלבול הקשים ביותר. ואילו עץ הדעת מסמל מצב תודעה שבו ההיגיון תופס תפקיד מרכזי, האדם מפעיל את שיקול דעתו האישי בלי קשר לאמונה ומתחשב בנתונים היבשים בלבד. במצב תודעה זה האדם יכול להטיל ספיקות, לשאול שאלות, לחקור ולקבל ידע. החיבור לעץ הדעת הוא מקום שבו יש טוב ויש גם רע, ולכן הוא מסוכן יותר מהחיבור לעץ החיים. ולמרות שהוא מקום מסוכן וחשוב לדעת איך להשתמש בו נכון, חשוב לזכור שרק אדם בעל דעת יכול להבדיל בין טוב לרע – בין המן הרשע למרדכי הצדיק.

בפורים הציווי הוא לבטל את הדעת לגמרי מאחר וזאת הייתה העבודה הפנימית שבזכותה ניצל עם ישראל. בתקופה זו האנשים היו נתונים במציאות של חושך גמור, הם לא ידעו מה אמת ומה שקר, וכולם פחדו שהם הולכים למות. הם לא ידעו מה יהיה בעתיד, הם חוו בלבול וחוסר וודאות, ולמרות זאת הם התעלו למצב של אמונה מעל לדעת ולהיגיון. בשם האמונה הם החליטו אפילו לשנות את ההלכה, במקום לחגוג את חג הפסח הם עשו שלושה ימים של צום ותפילות לשיפור מצבם. העבודה הפנימית בזמנם הייתה להתעלות למקום של אמונה מעל לשכל ולנתונים במציאות ולכן גם המנהג העיקרי של פורים מתמקד בביטול הדעת. מטרתו של חג הפורים היא להזכיר לנו שיש מצבים בחיים שלא משנה מה נעשה – המציאות בחוץ יכולה להיראות חסרת היגיון ולתעתע בנו עד אובדן שפיות. ולפעמים חבל ההצלה היחיד במקומות האלו הוא רק האמונה שבסוף הכל איך שהוא מסתדר לטובה.

והעץ, מה איתו?
כתוב במסכת חולין (קל”ט ב’): “המן מן התורה מנין? המן העץ…”
במסכת זו מנסים לאתר את השורש הרוחני של המן הרשע, בעצם מאיפה הוא הגיע? החכמים מיחסים את המן הרשע לנחש הקדמוני. המילה המן מוזכרת בתורה בניקוד שונה בספר בראשית פרק ג’ פסוק י”א: “המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?”. השורש של המן הרשע מגיע מעץ הדעת הוא העץ של הנחש. המן הרשע מסמל את מצב התודעה ההפוך ממצב של חיים. הוא מסמל את המוות, חוסר הסיפוק, הצורך בשליטה, הזעם ובפרט את הגאווה. המן הרשע רצה לתלות את מרדכי היהודי על עץ שגובהו 50 אמה והכין אותו מראש, אך בסוף הוא זה שנתלה עליו. אותה גאווה שהוא רצה בחייו הובילה אותו אל מותו, הוא מת וגופו הוצג בגאווה על העץ.

המצווה היא לשתות יין מאחר ואת היין מכינים מעץ נמוך וקטן – הגפן, עץ שאינו גבוה כשאר העצים ובטח שאי אפשר לתלות עליו אדם. הגפן הנמוך מסמל את עוצמת הענווה של מרדכי היהודי, עוצמה שהפכה אותו לצדיק ולא אפשרה לו להתכופף לחוקי מלכות הרשע בזמנו. ואכן מרדכי היהודי שהיה מחובר לעץ החיים ולכוח האמונה המשיך לחיות וניצח במלחמה את כל תומכי המן שרצו להשמיד את עם ישראל. אותה דעת שאיתה המן זרע ספיקות בתודעה של עם ישראל התהפכה לדורות – בכל דור ודור שותה העם היהודי עד אובדן חושים. השתיה בחג הפורים היא פעולה שמבטלת את הדעת באופן רוחני: מקום שאין בכלל טוב ורע, אין בכלל ספק או היגיון יש בו רק אמונה. פורים מזכיר שיש דבר כזה מצב תודעה שבו יכולים להתרחש נסים שלא נתפסים בשכל, כי שהבורא מחליט לשנות את המציאות היא פשוט משתנה.